<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' קידושין סימנים י', י"א</h1>
<h2>דף יב:</h2>
א. טען ר' שמואל ב"ר משה, כשהיתה בת ר' יעקב הכהן כבת שש שנים או יותר מבת שש שדכתה לר' שמואל ב"ר משה אמה ואפטרופוסיה עמה זה קרוב לעשר שנים בשטר ועדים וקנין ובקנס ובשבועה חמורה ממני ומן האפטרופסין בכל מיני חזוק, ואביו החכם ר' משה היה שם וקבל כל התנאי' והשבועות במקום בנו ר' שמואל הנז', ועשה ר' משה תנאים כמו הם, ומתוך אותן השידוכין שלח לזאת ביונ"גרא ר' משה הנזכר מנות רבות בשם בנו הנזכר לשם סבלנות כמנהג העולם, והכל שריר וקיים, יעקב ב"ר יצחק יש"י ע"מהן, הלל בן החסיד ר' שמואל מוורונא זצ"ל, משה ב"ר מנחם הפרוש ע"ה.
ב. הסכמנו אנחנו ב"ד שלשתנו וגזרנו על ר' שמואל שיביא שטר על אותן שידוכין שהזכיר שעשה אביו בעבורו, ועוד הסכמנו שיביא אביו לפנינו להודיע אלינו אם נתרצה ר' שמואל הנזכר באותן שדוכין ובאותן הסבלונות ששלח למרת ביונ"גרא בשם בנו, ואם לא יוכל להביא אביו שיביא עדים איך נתרצה בשדוכי אביו ובסבלונות ששלח, ויפרש שמותם מיד אם יש לו עדים, ואם אין לו עדים יאמר לפנינו שאין לו עדים, והכל שריר וקיים. יעקב ב"ר יצחק יש"י ע"מהן, הלל בן החסיד הרב ר' שמואל מוורונא זצ"ל, משה ב"ר מנחם ע"ה.
ג. עוד טען ר' שמואל בבריא, שביו"נגורא זאת ארוסתי ידעה בשדוכיה ששדכה אמה ואפטרופוסה עמה בשבועה ובקנס ובקנין והיא ידעה וראתה כשהובאו אליה בעדים מנות של בגד ודברים אחרים לשם סבלונות מאת ר' שמואל ומאת ר' משה בשם בנו ר' שמואל ונתרצה בהם, והכל שריר וקיים, והטענה הזאת היא הראשונה ושתי אלו אחת הן, והכל שריר וקיים. יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
ד. ואנחנו ב"ד אמרנו אליו שיביא אותן העדים שבפניהם נעשה השליחות להוליך אותן הסבלונות ששלח לה בשמה, ואמר בשבועה שאינו זכור אם היו לו עדים באותו שליחות, וגם אחר כן שאלנו אליו אם יש לו עדים שבפניהם קבלה הבגד ודברים אחרים שהזכיר לשם סבלונות, ואמ' בשבועה שאינו זכור, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
ה. עוד טען ר' שמואל, שביונ"גורא ארוסתו קבלה בפני עדים מעות וסבלונות ודברים אחרים שהובאו אליה לשם קידושין בנפי"ל ממ"רשיליא מאת ר' שמואל הנזכר, והיא לבשה כמה שנים המלבוש שנעשה לה מאותו בגד ועדיים אחרים שנשתלחו לה ממ"רשיליא לשם קדושין מאת ר' שמואל הנזכר הארוס ומאת ר' משה בשם בנו, ועדיין בלאותיהן קיימין, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
ו. עוד טען ר' שמואל שביונ"גורא ארוסתו קבלה בפני עדים מעות וסבלונות של בגד ודברים אחרים, ואנחנו שאלנו אליו אם יש לו עדים על זה, ואמ' כי זה הטענה היא כמו הטענה השנית שאינו זכור אם יש לו עדים, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
ז. עוד טען ר' שמואל כי אני שלחתי לר' יצחק הכהן חתן מרת בילה דודתי מנות וסבלונות לשם ארוסתי זו ביונ"גורא וצויתיו להיות שלוחי שם בנא"פול בשטר שליחות שנעשה הנה בעדים כשרים לתת לארוסתי זאת הנזכרת הסבלונו' הללו לשם קידושין בעדים כשרים, ובבאו הנה אמר לי שכבר נתן לביונ"גורא זו ארוסתי הסבלונות בעדים כשרים וידועים וחתומים, ונתאמת לי הדבר גם על פי אחרים באמת, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
ח. ואנחנו הב"ד שאלנו את פיו, מי היו עדי שטר השליחות שהזכיר ואמר שנעשה הנה בעדים כשרים, והשיב לנו שהם היו ר' דוד ב"ר יצחק ור' מרדכי ב"ר מנחם שהזכיר בטענותיו, ועדי הסבלונות אשר בפניהם קבלה אותם ביונ"גורא הנזכרת היו ר' יעקב ב"ר שמואל ור' יעקב ב"ר יוסף, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
ט. עוד טען ר' שמואל, שלפי שלא באה הנה ביונגורא ארוסתי ודודתי אמה בתוך הזמן אשר הסכימו עם אדני אבי, הכריחני אדני אבי הנזכר לישא אשה אחרת חוץ מדעתי, אך לא הייתי יכול לעבור על גזרתו ההכרחית, ועל כן כשבאה הנה זה ג' שנים ויותר באה אל ביתי היא בית אדני אבי ר' משה בטענת השדוכין הראשונים והסבלונות הקדומים, וקרבתי אותה ועמדה בביתי היא בית אדני אבי כמשלש חדשים, ולפעמים היינו מתייחדים אני והיא בעליות ובחדרים תמיד בימים ובלילות, פעמים בעדים ופעמים שלא בעדים, גם אחרי צאתה מביתי עמדתי כמה פעמים אוכל בביתה ושוכב בביתה תמיד, והייתי תדיר ורגיל אצלה והיה לבי גס בה גם מחמת השדוכין הסבלונות הראשונים ששלחנו לה לשם קידושין אני ואדני אבי, ואע"פ שהיתה קטנה בעת הסבלונות הרי גדלה אחר שבאה הנה ועמדה בביתי וכשגדלה גדלו קדושיה עמה והרי היא מקודשת מכח אותן קידושין שהרי הן קדושין גמורים, והכל שריר וקיים, משה כו', הלל כו', יעקב כו'.
י. עוד טען ר' שמואל שכדי להסתלק מן הספק ואע"פ שהייתי יכול לסמוך על הקידושין הראשונים מאחר שגדלה בשנים ובסימנים הידועים יותר על החזקה ולא מאנה בי קודם שגדלה ואח"כ גדלה וגדלו קדושיה עמה, ועם כל זה רציתי לקדשה קידושי תורה וקדשתיה לי פה בעדים כשרים ונאמני', וגם בקידושין שקדשתי אותה רציתי להוסיף ולעשות בם חיזוק, אע"פ שידעתי שהיה די לי בקידושין פעם אחת, כדי שלא יוכל לצאת שום מחלוקת ושום פקפוק באחד מן הקדושין לא מחמת עדים ולא מחמת קטנות ולא מחמת דבר אחר, הוספתי לקדשה בפני עדים אחרים, וגם בהיותי משתעשע עמה הייתי נותן בידה פירות נאות ושאר מגדנות בזמנים חלוקים לצורך ושלא לצורך, וגם הייתי תמיד ותדיר ורגיל אצלה, ולפעמים היינו מתיחדים בעליות ובחדרים פעמים בעדי' ופעמים שלא בעדים, והייתי ג"כ אוכל ושוכב ועומד בביתה תמיד בימים ובלילות, וקצת מעדי הקדושין חתמו בידם באמת עדותם בשטר עדות ברורה, והשטר גנוב ממני או אבד, לא ידעתי איך, וקצת מעדי הקדושין העידו בפניהם בפני עדים, וקצתם לא ראו לא לחתום ולא להעיד בב"ד, אבל הכחישו עדותן ואמרו לא ראינו אם ראינו ושמענו לא נעיד לך בזמן, ואם תבא עלינו שום הכרח בחצר או בשבועה או חרם תדע באמת כי נכפור הכל ונאמ' לך לא היו דברים מעולם, כי פחדנו על ראשינו ועל נפשינו על אשר ראו עינינו שעשו בעלי ריבך לך ולעדיך ולעוזריך ולאביך, וידענו פזור הממון אשר הם מפזרים למסור אתכם ולהזיק אתכם בגוף ובממון, ומי יעמוד כנגד האנסין הללו, ידענו באמת כי לא נשא עון אם לא נגיד בשום דבר מפני הסכנה שזכרנו, מקרא שכתוב [ויקרא י"ח] וחי בהם, ולא שימות בהם [יומא פ"ה ע"ב], ולא עדי הקדושין בלבד אמרו זה כי כמה עדים ברורים משאר ענינים היו מכחישין וכובשין עדותם ונמנעים מלהגיד בזמן הזה מפני הסכנה, אם לא נשבע להם בשבועה חמורה שנסתיר ונכסה שמותם ושלא נזכיר אותם לעולם לא בשטר ולא בע"פ על דבר זה מפני האלמים והאונסים הגדולים והעצומים, סוף דבר שטר העדים עדי הקדושין שחתמו בהם בעצמם לא ידעתי איך נאבד, אבל רבים ראו אותו באמת, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
יא. ואנחנו ב"ד החתומים למטה חקרנו על זאת הטענה שטען ר' שמואל הנזכר, שאמ' שרצה לקדשה קדושי תורה וקדשה פה בפני עדים כשרים ונאמנים, ושאלנו, מי היו העדים, והשיב לנו, ר' מרדכי ב"ר מנחם היה האחד והשני אינני זכור, ומחתימתם נעשה שטר ונגנב ממנו או אבד, ומאשר אמר שהוסיף לקדשה בפני עדים כשרים חקרנו מי היו אותן העדים, והשיב לנו, שהיו ר' מרדכי ב"ר שמואל ור' יוסף ב"ר שמואל ומעדותן נעשה שטר קבלת עדות בב"ד ובידינו אותו הטופס, וזו טענה היכא שאמ' בטענתו שקצת מעידי הקידושין העידו בפיהם בפני ב"ד ומחתימתם נעשה שטר ונגנב ממנו, אבד דביני חטי עם כל מה שכתב בזה שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
יב. ואנחנו ב"ד החתומים למטה חקרנו ר' שמואל הנז' שאמ' בטענתו, שנתיחד עם מרת ביונגורא בעליות ובחדרים פעמים בעדים ופעמים שלא בעדים, ושאלנו לר' שמואל הנז' אם באותו יחוד עשה בה מעשה או לא עשה בה מעשה, והשיב בפנינו, שלא בא עליה ולא עשה בה מעשה לעולם, ועל כן פטרנוהו מלהוציא עדי הייחוד, אם בא עליה ולא דביני חטי, לעלם דעל סוף שטה עם מה שכתוב בזה בהשטר שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
יג. אלה הטענות שטען ר' שמואל ב"ר משה תבון על סדרן על ראשונה ראשונה אחרונה אחרונה, והקידושין שקדשה בפני ר' מרדכי ב"ר יקותיאל ור' יוסף ב"ר שמואל היו הקדושין האחרונים שקדשה, וכן הודה בפיו הוא והטוען שמדבר בעבורו הודה כן, וחתמנו למען יעמוד האמת, והכל שריר וקיים, יעקב כו'.
יד. כבר כתוב בטענותי, ששלחתי לר' יצחק הכהן חתן מרת בילה שהיה בנאפ"ול להיות שלוחי לתת בשמי לשם קדושין הסבלונות ששלחתי לו כדי שיתנם בשמי, ועדי אותו שליחות היו ר' דוד ב"ר יצחק ור' מרדכי ב"ר מנחם שהיה לומד בביתו וצרפתי אחר שהיה אושפיזי עמהם, וזה היה יותר משש שנים, ואחר זמן בא הנה ר' יצחק הכהן וספר לנו כי עשה שליחותי ונתן לה הסבלונות והיא קבלה אותן לשם קדושין גמורים בשמי מיד ר' יצחק הכהן בפני קרובי החכם ר' אנטולי ובפני החכם ר' שמריה ב"ר אליה ובפני ר' יעקב ב"ר יוסף ור' יעקב ב"ר שמואל שנזדמנו לעשות לי ומן הדומה, ואולי ימצא כתוב וחתום עדותן בכתב ידי העדים עצמם או אפשר שימצאו עדים שראו אותו שטר חתום בכתב ידם, גם באותם הסבלונות ששלח לה אדני בשמי וברצוני שנתרציתי בהם מתחלה ועד סוף נתנם לשלוח בעדים, ואע"פ שלא היה צריך, וגם השליח מסר שם בנא"פול הסבלונות ליד הבחורה ארוסתי ביונ"גורא בפני ר' אבא מרי בן הר' יעקב ובפני ר' מאיר פלא ברדיט ובפני רבים מאנשי הארץ ההיא עיר נא"פול לא ידעתי את שמותם, ואשר כתוב בטענות, כי קצתם העידו בשטר שחתמו הם בעצמם על עדותם והם עדי הקידושין שקדשתיה פה במר"שיליא קדושי תורה, שמות אותם העדים לא זכרתי והזמן לא נתברר לי עדין ע"ד האמת, וגם השטר ההוא אני אומ' לכם באמת שהפסדתיו ולא ידעתי היאך וביד מי הוא, אך דעו באמת כי רבים יש בעיר וחוץ לעיר שראו אותו שטר חתום בחתימת אותן ידי עדי הקדושין שהיו כשרים ונאמנים לא יכולתי להכריחם לא בדברי הכרח ולא בדברי פיוסין שיבאו לפני ב"ד ויגידו ויעידו על אשר ראו כתוב וחתום בעדותם, ואם אתם תוכלו להכריחם להגיד בכח חרם תעשו והכל שריר וקיים, ועל אשר הסכמתם שתיכם לחתום טענותי בעניני האישות ביום אחד, אומ' אני דשלא כדין עשיתם, וגם מן הקנסות אשר אתם שמים עלי, אך לכבודכם אטעון כל מה שאוכל לטעון היום במה שאני זכור מעניני הקידושין והסבלונות, וגם ספור העדים מעניני הסבלונות והקדושין אגיד לכם את אשר אזכור הבריא בתורת בריא והשמא בתורת שמא והן בתורת הן ולאו בתורת לאו, ויהיה הן שלי צדק ולאו שלי צדק, ולפי דעתי חייבין אתם ליתן לי מאי זה טעם דנתוני לסתום טענותי, כי דבר הוא שאפי' לכמה שנים אוכל לסתור את הדין בדבר זה בטענות או בראיות אחרות כשיזדמנו לי, ואפי' יהיה בבית דינו של משה, ואפי' אם אומ' אלף פעמים שאין לי עדים ואין לי ראיה, ולמה זה תשביעני לחנם וכ"ש בדבר שהאונסי' גלויים וידועים, שאתם גוזרים כל גזירותיכם עלי בקנס על כל דבר ודבר, והכל שריר וקיים, יעקב כו', הלל כו', משה כו'.
טו. ואנחנו ב"ד הסכמנו וגזרנו על ר' שמואל ב"ר משה תבון, שיביא לפנינו שטר מעשה ב"ד שיש לו מקבלת עדות קידושין שהוא אומ' שקדש מרת ביונ"גודא בת ר' יעקב הכהן בפני ר' מרדכי ב"ר יקותיאל ובפני ר' יוסף ב"ר שמואל, והב"ד היו ר' שמשון ב"ר אברהם ור' דוד ב"ר יעקב בן הנדיב ר' שלמה, וגזרנו עליו שיביא אותו שטר מכאן ועד יום ראשון הבא עלינו ראשון שהוא י"ג לחדש כסלו, ובו ביום היו לפנינו ב"ד והביא אותו השטר הנזכר לפנינו, וזהו טופס השטר ההוא, אנחנו ב"ד חתומי מטה הוזקקנו לר' שמואל ב"ר משה תבון אשר הוזקקנו לקבל עדות זו מפי עדים אלו אשר הביא לנו ככל אשר יעידו ויגידו מלה במלה, וקבלנו הגדתם זה שלא בפני זה כדין וכהלכה, ככל היוצא מפיהם בלי תוספת ומגרעת, וידענו והכרנו בהם שהם אנשים כשרים שלא ידענו בהם שום פסול, וזאת היא העדות אשר העיד לפנינו ר' מרדכי ב"ר יקותיאל בעדות ברורה, שפעם אחת היה נכנס בבית מרת ביליה בת החכם ר' שמואל תיבון ומצא שם ר' שמואל בן אחיה ר' משה תיבון, שהיה הוא לבדו עומד שם עם ביונ"גורא בת מרת בילה והיה מדבר עמה על עסקי שדוכיה הראשונים, ועל מנות ומגדנות ששלחו לה הוא ואביו לשם סבלונות בעודה בעיר נא"פול על יד כמה אנשים, והיה קורא אותה אש"פושא שלו, ומתוך כך שהדברים הללו היה אומ' לה בפני ובפני ר' יוסף ב"ר שמואל שהיה עמי הוציא מאב"ריפל מתוך חיקו בידו ונתן אותו לביו"נגורה הנזכרת בפנינו לשם קידושין, ואמר לה הרי את כבר ארוסתי ותהיה עוד ארוסתי בדבר זה, גם בלשון לעז אמ' תהיה בזה אש"פושא שלי, ואחר דברי העד האחד חקרנו לו באי זה בית היה, ואמ' כי בבית שהיתה מרת בילה שוכרת מר' יהונתן בן החכם ר' אביגדור היה המעשה, וחקרנו אותו באי זה יום ובאי זה חדש ובאי זו שנה, ואמ' כי לא זכר, ולא זכר בכמה בחדש, אך זכור היה כי בחדש תמוז של שנת חמשת אלפים וי"ד היה המעשה הזה בפניהם, ואחר שיצא העד הזה נכנס ר' יוסף ב"ר שמואל והעיד בפנינו מפיו בעדות ברורה ככל אשר העיד העד הראשון, בלי תוספת ובלי גרעון מן הדברי' ומן המקום שנעשה בו המעשה ומן הזמן, אך לא זכר באי זה יום, ואחר שקבלנו עדות זו מפיהם כראוי כתבנו וחתמנו ככל אשר שמענו מפיהם אות באות תיבה בתיבה ונתננו לר' שמואל ב"ר משה תבון הנזכר להיות לו לראיה, שמשון ב"ר אברהם אבן ס"לאם מכ"מש, יהודה ב"ר אברהם ז"ל, דוד ב"ר יעקב בן הנדיב ר' שלמה נב"ת, וזה קיום השטר הזה, אנחנו דייני דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא והא נפק שטרא דנן קדמנא דדינוה ר' שמשון ב"ר אברהם אבן סלאם מכ"מש ור' יהודה ב"ר אברהם ז"ל ודוד בר יעקב בן הנדיב ר' שלמה נב"ת, ואתא קדמנא שמשון ב"ר אברהם ויהודה ב"ר אברהם דייני אלין ואסהידו כל חד וחד מיניהו אחתימות ידהו דהיא היא, ואתא חדא מן שוקא ואסהיד אחתימת ידיה דדוד ב"ר יעקב דיינא דאיהי היא, וכן שמשון ב"ר אברהם ויהודה ב"ר אברהם דייני דהאי שטרא ואסהידו כל חד מיניהו אחתימת ידיה דדוד ב"ר יעקב דייניה דהאי שטרא דאיהי היא, אשרנוהו וקיימנוהו כדקא חזי והרי הוא מאושר ומקויים, יוסף ב"ר אברהם כח"י, יצחק ב"ר יהודה רי"ת, אברהם ב"ר גרשום.
טז. ואלו תשובות מרת ביו"נגדא הנתבעת שהשיב ר' אברהם ב"ר לויירו טוען שלה בעבורה, בתחלה אני אומ' לפניכם ב"ד שאין לכם לחוש ולהשגיח ולדון על פי קבלת עדות שהוציא לפניכם ר' שמואל ב"ר משה תיבון מכמה פנים, האחת, שלא נתקבל לפני מומחין ובקיאין ויודעין בהלכות עדות ודקדוקיהן ובחקירתן ואיומיהן, כאשר כתב הרב הגדול ר' יצחק הגדול ר' אבא מרי בספרו [העיטור, קבלת העדות] תשובה לרבי' אלפסי' אם בא לפני ב"ד שטר קבלת עדות והעדים באותה העיר, אם אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוקי עדים ובחקירתן הולכין אחר השטר ואין חוששין לעדות העדים, ואם לאו אין סומכין על קבלת העדות וכתיבתן אלא סומכין על העדים, והלכתא קבלת עדות צריך ג' מומחים יודעין הלכות עדים כשרים ופסולים זהירים בקבלתם כדתניא [אבות פ"א מ"ט] הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר, ומחדש התחילו הדיוטות לקבל עדים ומטים עקלקלותם, וכל המקבל עדות ואינו ראוי לידון כאלו מקבל עדות [שקר] ואינו ראוי לידון אותו שטר, ע"כ לשון הרב, כ"ש וכ"ש כגון קבלת עדות של קידושין שצריך שיהיו המקבלים מומחין ובקיאין ביותר דהא תנן [קידושין ו' ע"א] כל מי שאינו יודע בטוב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם, ואלו הדיינין שקבלו העדות הזה לא גמרי שמעתא מעולם, ודמי מתוך דבריהם ומעשיהם וכתיבתם, ומוחזקין הם בכך שאינם מומחין ובקיאים לקבלת עדות ולחקור העדים ולאיימם ולהרבות בשאלתם ולדקדק עליהם ולהסיען מענין לענין בעת השאלה כדי שישתוקו או יחזרו בהם אם יש בעדותם שום דופי, כאשר צריך לחקור ולאיים ולקבל כדת וכהלכה, ואינם יודעים כמה גדול וחמור עונש המעיד עדות שקר על חברו וכמה הוא אאוגריהו זילי, ועוד טעו בקבלתם שהרי קבלו העדות בסתר, שבשעה שקבלו העדות לא הודיעו לביונ"גודא ולא שלחו העדות בפניה כאשר צריך דקי"ל [ב"ק קי"ב ע"ב] דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין אלא א"כ שלחו לו ולא בא כו', ואפי' היו הב"ד מומחין וקבלו העדות מפי עדים כשרים אין ראוי לסמוך בקבלתם, כאשר כתב הרב הנזכר [העיטור, שם] ומסתברא לן דאי אתו וסהדו זמנא אחריתי באנפיה ואתכוון קבלינן ליה וגמרינן לדיניה ואי לא לא דגרסי' בירושלמי [סנהדרין פ"ג ה"ט] מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ועבדינן ליה גזר דין ואם ערער ערעורו קיים, וכ"ש אנן דקי"ל דאין מקבלין, שערעורו קיים, ודעו וראו כמה טעו בקבלתם שהרי קבלו העדות שלא בפני בעל דין, וכמה הגדילו לעשות רע, שהם בשעה שקבלו זה העדות היו יודעים ערעור על העדות, שהרי ביונגודא וכל אוהביה מערערין עליו ולא הודיעו להם, ועוד טעו בקבלתם, שהרי קבלו העדות, שהרי אפי' היו מומחים לא היו ראויין להיות ב"ד על שום דבר הנוגע לביונ"גורא ולר' יצחק ב"ר יצחק, שהרי הם כלם שונאיה ושונאי ר' יצחק בעלה הנזכר והם עשו וגרמו כל המריבה והקטטה והשנאה שהיה בין ר' שמואל ובין ביונגורא ואמה מרת ביל"ה, וזה נודע לכל העולם כי כל מה שעשה ר' שמואל ב"ר משה עשה על פיהם ועל מצותם ובעצתם, והם היו מסייעין בכל שעה בכל כחם ובכל יכלתם בחצר וחוץ לחצר, ונכנסו בעובי הקורה בעבורו והיו ב"ד על זה הדבר, והם היו יודעים שלא היו ראויים להיות ב"ד, כי יש בעיר חכמים גדולים ובקיאים יותר מהם, אבל השנאה מקלקלת השורה, וראיה לדבר כי בכל זמן שהיו מדברים פשרה עם ר' שמואל ב"ר משה מזה הענין היה משיב להם לכו אצל ר' יהודה ב"ר אברהם ואצל ר' דוד ב"ר יעקב ודברו עמהם כי אין הדבר תלוי בי כי אם בהם וכל מה שירצו ויאמרו אלי שאעשה אני מזומן לעשות ולקיים, גם כי ר' יהודה ב"ר אברהם ור' דוד ב"ר יעקב אלו מקבלי העדות אמרו בשווקים וברחובות כשהיו מדברי' פשרה עם ר' משה ור' שמואל בנו אל תדברו עמהם אך עמנו תדברו כי אין הדבר תלוי בהם כי אם בנו, גם ר' שמשון השלישי אמר ברבים כי כל מה שעשה עשה בשביל שנאת ר' יצחק ב"ר שמשון ובשביל שנאת בנו שהוא שונא אותם שנאה עזה, [על] כל זה יש ראיות גדולות וחזקות שהם שונאי ביונ"גורא ואישה, וקי"ל [סנהדרין כ"ט ע"א] דשונא פסול לדון, ואלו היו מומחין לא היו ב"ד על שום דבר שנוגע לביונ"גורא ולר' יצחק אישה כי מומחה יודע דשונא פסול כדקיי"ל [כתובות ק"ה ע"ב] דפסול למידן מאן דרחים ליה ומאן דסני ליה.
יז. ועוד טעו בקבלתם, שהרי עדות העד השני לא נתקבל כהלכה, שהרי כתוב בקבלת עדות שלהם שהוא אמ' כל אשר העיד הראשון, ולא פירש בעדותו, וקי"ל [סנהדרין ס' ע"א] אם אמ' אני כמוהו פסול מדרבנן, וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה, גם לא פי' העד השני שבשעה שאמ' שנתנו הקידושין לא היה העד האחר עמו, ועוד אומר אני שטעו בקבלתם, שאע"פ שלא תקנו רבנן זמן בקידושין אחר שהזכירו החדש והשנה ולא הזכירוהו כראוי שלא הזכירו היום והשבוע הוא פסול ומזוייף מתוכו ועדותן בטלה, שהרי מודה ר' אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול [ב"ב ק"ע ע"א], ועוד אומ' אני שהיה להם להזכיר היום והשבוע שראו הקידושין, שהרי ביונ"גורא מזומנת (להזמינם) [להזימם] ולפסלם, כאשר אמ' הנזכר, ומיהו אם אצטריך לברורי זמנא אפומא דסהדי דשטרא כגון דאיכא סהדי אחרינא דפסיל להו בעינן דדכירי ואי לא דכירי מפי כתבם הואי, וכיון שלא זכרו ביום ההוא הרי זה עדות שאינו יכול להזימה ואינו עדות, ועדותם בטלה.
יח. ועוד טעו, שהרי קבלו עדות מפי אנשים שאינם ראויים וכשרים להעיד מכמה פנים, כאשר נודע לכל העולם שהם מוחזקי' פסולים להעיד בכל מיני פסלנות שהם גזלנים ומשחקי' בקוביא ואין להם אומנות אלא הוא, ויש מהם שחשוד על העריות, ואינם לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, וכמה פעמים עברו על גזירות הקהל, וכתב הרב הנז' [העיטור, שם] ושמעי' מינה עובר על גזירות הקהל פסול לעדות דהיינו שבועת ביטוי וכן הורה הרב רבי' יעקב והורה רבי' משולם ז"ל, ועוד כתב דאפי' אם קדשו אשה בפני גזלן דרבנן דאין חוששין לקדושיו, וז"ל בתשובות כל הני דפסילי מדרבנן כגון הרועים והגבאין והמוכסין אם קדש אשה בפניהם אפי' שניהם מודים לא תפסי קדושי ואינה צריכה ממנו גט דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה, עכ"ל, ובכמה מקומות אמרו חכמים וגזרו כך כגון גבי חמץ [פסחים ז' ע"א] ובשאר מקומות, כ"ש אלו שהם פסולי דאוריתא ודרבנן דאין חוששין לעדותן.
יט. ועוד אומ' אני לפניכם שאין לכם לחוש לדבריו ומעשיו של זה ר' שמואל ב"ר משה, ויש לכם להאמין שכל מה שאמ' לפניכם הוא שקר ותרמית וזיוף מכמה פנים, האחת, שהשליח והעדים שאמ'[ר] שהזמין לעשות שליח כלם מתים, והעדים שאמרו שקבלה סבלונותיו בפניהם כלם מתים, או אם יש אחד מהם שהוא חי הרי הוא במדינת הים שאינם יכולין להכחישו כאשר הוא יודע שכל מה שאמ' הוא שקר, ואלו שהם עתה בכאן שהם חיים יש לנתבעת עדים כשרים ונאמנים שבא לפניהם אחד מאלו העדים הנזכרי' בקבלת העדות שהוציא לפניהם כי עון פלילי עשה על שהעיד מה שלא ראה ולא היה ולא נברא, כי מעולם לא ראה שר' שמואל ב"ר משה קדש ביונ"גודא זאת הנזכרת, ועל זה נתן אמתלאה לדבריו כי בא לפניו ר' שמואל הנזכר ואחרים עמו ורמו אותו ואמרו לו, אמור מה שאנחנו אומרי' לך אל תירא כי לעולם לא יכתב עדותך ולא יבא לפני ב"ד, כי אין אנחנו עושים כי אם להפחידם כדי שיתפשרו עם ר' שמואל הנזכר חמיו ודודתו ויתנו לו ממון רב כרצונו, כי יש לה ממון רב, ואיך יהיה כל הממון הזה לאויבינו, ולא חקרוהו ולא איימוהו כדת וכהלכה ופתו אותו בדבריהם ובמעשיהם, ומכל אלו הדברים עשה שבועה חמורה בפניהם בנקיטת חפץ על דעת המקום ועל דעתם, ועוד יש אמתלאות גדולות וחזקות שאין לחוש בדבריו של זה ר' שמואל ויש לכם להאמין שכל מה שעשה הוא שקר ותרמית וזיוף, דהא יש לה עדים כשרים שר' שמואל הנזכר הלך לפניהם ופסק להם לתת ממון כדי שיעידו לו בפני ב"ד שהוא קדש ביונגורא בפניהם והם אמרו לו לא נעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאנו לאלהים ולא נישא על עצמנו עון גדול כזה להעיד עדות שקר בשום ממון שתפסוק לנו, וכיון דהדר לזיופא אימור זיופי זיף.
כ. ועוד אני אומר לפניכם ומודיע לכם בידיעה ודאי ונותן אמתלאות רבות שאין לחוש לדבריו, כי הוא ואביו משה תבון ואלו העדים שהעידו בפני הב"ד היו בבית הכנסת בשעה שנעשו שדוכי ביונ"גודא לר' יצחק ב"ר יצחק ובפניהם ובפני כל הקהל נעשו אותן שידוכין, ובאותו יום שנעשו השידוכין עשתה מרת בי"לה אם ביונגודא הנזכרת סעודת אירוסין, והלך ר' שמואל ב"ר משה תבון וזמן מקצת מאנשי העיר הזאת והוא ואביו ר' משה אכלו ושמחו עמהם בבית מרת בילה הנזכרת, ור' שמואל הנזכר שמש לפני המסובין בסעודה.
כא. ועוד משיבה ביונ"גודא כי איני זוכרת שראיתי ר' משה דודי בנא"פול מעולם, כי כשבא דודי שם הייתי באותה הזמן קטנה פחותה מבת ג' שנים והייתי יונקת משדי מניקת ששכרה לי אמי וכן אמרה אלי אמי, ולא ידעתי ששדכתני אמי לבנו ר' שמואל, ואם ימצא ששדכתני לא רציתי בשדוכיו, אבל אמת היא ששמעתי מאמי בעוד שהיינו עומדים בנא"פול שהיתה אומרת לי, בתי אם נבא למרשיליא בתוך הזמן שקבעתי לאחי ר' משה כשבא הנה שאת היית קטנה באותו הזמן פחותה מבת ג' שנים והיית יונקת אולי הייתי משדכת אותך לבנו, אבל עבר אותו הזמן שקבעתי לאחי וכבר השיא אחי אשה לבנו ר' שמואל, ואין שום דין ודברים ותנאים ביני לבינו, ומכל דברים האלה עשה דודי שבועה חמורה כי כשבא הוא בעיר נאפול אני הייתי קטנה בת ג' שנים ולא יותר, ומה לו לשקר במקום דליכא עדים אם לא היה האמת, וגם כן הודה בפני שאין שום דין ודברים ושדוכין ודברים ותנאים ממני בינו לבין אמי, ובעבור שאיני משודכת לו נשא בנו אשה, שאם הייתי משודכת לו לא יהבו ליה אשה אחרת, גם כי דודי ובנו ר' שמואל הנזכר שדכו אותי לר' יצחק אישי, ודודי ר' משה כתב ועשה כל התנאים שהיו בין אמי ובין ר' יצחק ב"ר שמעון חמי, אבל אחרי מות אחי שהיה לי בא ר' שמואל זה הנזכר ובעתתו רוח רעה ועשה זאת הקטטה והמריבה אשר שמעתם בשביל שיירש כל נכסי ונכסי אמי, וגם דודי ר' משה בבתי כנסיות של מרשיל"א בפני כל הקהל קודם שנשאתי לבעלי זה ר' יצחק הנזכר אמ', שאני מותרת להנשא ושאיני אגודה ולא קשורה ולא משודכת לא לבנו ר' שמואל ולא לשום אדם, ושאינו יודע בי שום דופי ולא שום איסור בעולם, שכל הדברים והתנאים שהיו בינו לבין אמי בטלו מעיקרן, ולא נתרציתי בשדוכי שמואל הנזכר, ולא באו לידי לא מנות ולא סבלונות ולא פירות ולא מגדנות מדודי ר' משה ולא מבנו ר' שמואל הנזכר לא בשם דודי ולא בשם בנו על יד שום אדם בעולם, כל זה אני אומרת עתה לפניכם, אבל יש לי עדיין תשובות גדולות ואמתלאות רבות וכחות וראיות לאמר ולהראות לכם שאין בכל תביעות וטענות שטען ר' שמואל הנזכר עלי שום ממשות, ולכשתרצו אביאם לפניכם, ולא תדונו השתיקה כהודאה כאשר אמרתי אליכם בתחלת טענותי ובכל פעם ופעם.
כב. ועוד שטוען הנתבעת הביא לפנינו עד אחד, שר' שמואל ב"ר משה תבון טרח לזייף על עדות אותן הקדושין שטען על ביונגודא הנזכרת, ושם העד ר' דוד בר אברהם, וכך העיד לפנינו ר' דוד הנזכר שר' שמו'[אל] הנזכר בא אליו ביום השבת וחלה את פניו שיעיד לו שהוא קדש ביונגודא הנזכרת כי כבר דבר עם יוסף ב"ר שמואל והבטיחו לעשות רצונו בזה, והשיב ר' דוד העד הנזכר שלא למדו אביו כך, והוא לא יעשה, שלא יעיד על מה שלא ראה, וחקרנו אותו אם ידע באי זה זמן היה ואמ' שאינו זכור וחקרנו לו עוד אם היה קודם הנשואין, ואמר שאינו יודע, ואמת שר' שמואל הנזכר השיב אחר דברי העד שאין בדבריו כלום שמעולם לא דבר עמו מזה.
כג. ואנחנו ב"ד הסכמנו וגזרנו על ר' שמואל ב"ר משה תבון שיביא מיד עדיו בפנינו אותם שאמ' שבפניהם קדש ביונ"גודא בת ר' יעקב הכהן שהם ר' מרדכי ב"ר יקותיאל ור' יוסף ב"ר שמואל, ואנחנו נחקור ונדע עדותם מפיהם, ובא ר' שמואל הנזכר והביא אותם העדים הנזכרים והעידו בפנינו ככל אשר העידו בשטר קבלת העדות שנעשה בפני ר' שמשון ב"ר אברהם ובפני ר' דוד ב"ר יעקב בן הנדיב ר' שלמה ובפני ר' יהודה ב"ר אברהם ונמצאת עדות שניהם מכוונת, ואחר שקבלנו עדי הקדושין בא טוען ביונגודא הנזכ' והביא לפנינו עד אחד ושמו ר' אברהם ב"ר יצחק והעיד בפנינו, שהוא ראה קודם שהעיד ר' מרדכי ב"ר יקותיאל לפנינו מקדושי ביונ"גודא בא ר' מרדכי הנזכר לפני השר גיגוניט וחלה פני השר הנזכר שיאמ' לו מעניני ר' שמואל הנז' וביונ"גודא הנזכ', וכל מה שיאמ' לו יאמ' ברצון נפשו ובלב שלם ויאמר לו האמת לפי שהוא אינו מכריח אותו משום הכרח בעולם אך מבקש ממנו לאמר, ור' מרדכי הנזכר אמ' בפני השר הנזכר הנני מעיד בפניך בתורת עדות באמת, וכל היהודים השומעים אותי יהיו עדים ויוכלו להעיד בב"ד ככל שישמעו ממני, והנה אני אומ' אליך באמת שמעולם לא ראיתי שר' שמואל קדש ביונגודא הנזכרת, והשר הנזכר שאל אותו על זה, מה היתה אותה קבלת העדות אשר הם מעידים עליך, ומרדכי הנזכר ענה אל השר הנזכר, אמת היה שר' יהודה ב"ר אברהם ור' דוד ב"ר יעקב באו לפני והביאו בידם שטר אחד ואמרו לי אמור ועשה כרצוננו ותודה במה שכתו' בזה השטר כי לא יגיעך שום נזק בזה הדבר, ואני מתוך שלא הייתי יודע לקרותו הודיתי לדבריהם, אך מעולם לא ראיתי שר' שמואל הנזכר קדש ביונגודא הנזכרת, ואחר אשר העיד ר' אברהם ב"ר יצחק כן בפנינו ובא עד אחר לפנינו ושמו ר' שמואל ב"ר אברהם והעיד ככל אשר העיד ר' אברהם ב"ר יצחק הנזכר העד הראשון, אך זה הוסיף בדבריו של ר' לויירו ב"ר יהונתן שאל לר' מרדכי הנזכר תרצה אתה שיהיו אלה העדים ויעידו בב"ד מה שאתה אומ' בפניהם, ואמר ר' מרדכי הנז' כן והנני אומ' לפניהם בתורת עדות, ועוד כי הם אמרו לי כי אינם עושים זה כי אם להפסיד מרת בילה כדי שיהיה לכם תועלת מממונה, לא יראו זה השטר ותוך כך תפשר הענין ויהיה לכם מעות מזה, ואנחנו ב"ד שאלנו לר' לויירו ב"ר יהונתן למה הוא בא שם אי למחזי אתא אי לאסהודי אתא, ואמ' לפנינו כי למחזי אתא ולא לאסהודי.
כד. ואחר שקבלנו אלו העדים בא עוד טוען הנתבעת ושב על טענותיו שטען שהוא רוצה לפסול אחד מן העדים מפסול שבועת שקר, וזה העד שהוא רוצה לפסול הוא ר' מרדכי ב"ר יקותיאל, ועל זה הביא לפנינו ר' יצחק ב"ר שלמה ור' מרדכי ב"ר מאיר להעיד מפסול שבועת שקר על העד הנזכר, ואנחנו שאלנו לר' יצחק ב"ר שלמה הנזכר כשבא לפנינו מה ששמע ר' מרדכי ב"ר יקותיאל הנזכר על אודות מה שאמ' ר' שמואל הנזכר שקדש ביונגורא הנזכרת, ור' יצחק ב"ר שלמה הנזכר העיד לפנינו בתורת עדות כי ר' מרדכי ב"ר יקותיאל לקחו והביאהו בבית ר' יצחק ב"ר שמשון בעיר אייג"ש, ושם היה ר' יצחק ב"ר שמשון ור' שמואל ב"ר אברהם ור' מרדכי ב"ר מאיר, וכן אמ' ר' מרדכי ב"ר יקותיאל שמעתי שאומרי' עלי ומלעיזים אותי כי אני העידותי שראיתי שר' שמואל ב"ר משה הנזכר קדש ביונגודא בת ר' יעקב הכהן, ולכן כדי להיות נקי מיי' ומישראל הנני נשבע באנכי יי' וכל עשרת הדברות שנתנו למשה בסיני ועל דעת המקום ועל דעתכם שאני לא ראיתי ולא ידעתי מעולם בשום זמן שר' שמואל בר' משה הנזכר קדש ביונ"גודא הנזכרת, וכל שיאמר שאני הייתי לשם עד מעולם מזה הדבר הוא משקר, ואני מזמן עלי עדים בשבועה זו לר' יצחק ב"ר שלמה ור' מרדכי ב"ר מאיר וכל מי שכשר עלי להעיד יעיד בדבר זה, ונתן על ידו התורה שהיה הספר פתוח לפניו, וחקרנו מר' יצחק ב"ר שלמה הנזכר באי זה יום היה הדבר, והשיב כי ביום ששי הסמוך לי"ז בתמוז מלפניו בשנת חמשת אלפים וחמש עשרה לפניו ליצירה, ואחר שיצא ר' יצחק העד הראשון נכנס מרדכי ב"ר מאיר והעיד בפנינו, שהוא היה באייג"ש ביום ששי הסמוך לי"ז בתמוז בשנת חמשת אלפים וחמש עשרה מלפניו ליצירה, ונכנס בבית ר' יצחק ב"ר שמשון באחת מן העליות והיה שם ר' מרדכי ב"ר יקותיאל והיה עמו ר' שמואל ב"ר אברהם ור' יצחק ב"ר שמשון ור' יצחק ב"ר שלמה שהוא העד האחר, ור' יצחק ב"ר שמשון קרא לר' מרדכי ב"ר מאיר שיבא וישמע דברי ר' מרדכי ב"ר יקותיאל, ומצא ספר אחד פתוח ביד ר' יצחק ב"ר שמשון בעשרת הדברות, והעיד בפנינו ששמע ממרדכי ב"ר יקותיאל הנזכר שאמ', העולם מלעיזים עלי שאומרי' שאני העדתי שר' שמואל ב"ר משה הנזכר קדש ביונ"גודא בת ר' יעקב הכהן, וכדי להיות נקי מיי' ומישראל הנני נשבע אליכם על דעתכם בתורה הזאת הקדושה ועל דעת ר' יצחק ב"ר שמשון שאני לא ראיתי ולא ידעתי מעולם שר' שמואל ב"ר משה הנזכר קדש ביונ"גודא הנזכ' לא הוא ולא אחר, וכל מי שיאמר שראיתי או ידעתי בדבר הוא משקר, ועל זה הזמין לעדות אותי ולר' יצחק ב"ר שלמה שנעיד עליו בדבר זה וכל הכשרים להעיד, ועל זה אמ' טוען הנתבעת על פי העדים האלו, שר' מרדכי ב"ר יקותיאל הוא פסול מפני שנשבע לשקר, שהוא שנה עדותו בפנינו ב"ד והפך עדותו.
כה. ור' שמואל ב"ר משה תבון השיב על אלו העדים שהוציא טוען הנתבעת, שהוא רוצה לפסלם בכל העדויות שיצאו ממנו כנגד ביונגודא הנז' או שרוצה ביונ"גודא להוציא כנגדו, ואנחנו ב"ד קבענו זמן לר' שמואל הנזכר שיביא כל ראיותיו לפסול אלו העדים שהוציא טוען הנתבעת מכאן ועד יום חמישי בקנס כ"ה לטרי', וזה היה ביום השלשי שביעי לחדש טבת, ובו ביום שקבענו לר' שמואל הנז' הביא לפנינו שטר אחד לפסול העד ר' מרדכי ב"ר מאיר, וזה טופס השטר, אנחנו ב"ד החתומים למטה הוזקקנו לר' שמואל ב"ר משה תבון לקבל עדות על ר' מרדכי ב"ר מאיר שעשה מעשה אחד הפוסלו לעדות, והביא לפנינו ר' דוד ב"ר יהודה ור' שלמה ב"ר נתנאל והעידו בפנינו וחקרנו אותם, וכך היתה עדותו, ר' דוד ב"ר יהודה ראה ושמע שר' מרדכי הנזכר היה מחוייב י' לטרין לפרש דון אישמינט די וילייא והיה הפרש נוגשו מאלו הי' לטרי', וא"ל ר' מרדכי הנזכר אם אמסור לך דבר שתרויח בו אלף דינרי' תפטרני מן הי' לטרין שאתה תובע ממני ונוגש אותי עליהם, א"ל הפרש הנני פוטר אותך אם תעשה כאשר אמרת, א"ל ר' מרדכי לפרש הנזכר בא עמי וילכו שניהם וגם ר' דוד ב"ר יהודה הנזכר הלך אחריהם למרחוק וראה שהפרש הנזכר ור' מרדכי הנזכר היו הולכים למטה בעיר אדוננו ההגמון ובין כך ובין כך ראה אותם יוצאים מעיר אדוננו ההגמון, ור' דוד ב"ר יצחק ממר"שיליא מורכב אחרי הפרש בבהמתו, והיה מלחמה כבדה בין אדוננו השלטון ומדינת מרשיליא, והוליכו ביום שהיה שבת תפוש עד מגדל אחד נקרא מרויל, וכאשר היו משתדלים להציל זה ר' דוד ממרשיליא מידי הפרש היינו מבקשים להראות כתבי החצר, לידע איך היה מתואר מאת חצר אדוננו השלטון, ומצאו כתוב שם ר' דוד הנקרא דוי, אמ' ר' מרדכי הנזכר אין זה דוי הנמצא כתוב הנה נכתב על דוי זה התפוש כי על דוי לוגרוש, עד שמצאו כתוב שמו ושם אביו ושם אבי אביו, ור' שלמה ב"ר נתנאל בא והעיד שהוא היה בבית ר' יצחק ב"ר יקותיאל מעיר אדוננו ההגמון באותו יום שבת וראה שר' מרדכי הנזכר תפש ר' דוד ב"ר יהודה ב"ר יצחק ממרשיליא הנזכר בידו ומסרו לפרש הנזכר, וא"ל הנה לך מה שאמרתי לך, וראה שלקחו הפרש הנזכר ושמע שהוליכו תפוש עד מגדל מרוייל, ומה שהיה בפנינו בחדש טבת שנת חמשת אלפים ושש עשרה ליצירה כתבנו וחתמנו לר' שמואל ב"ר משה תבון זה הנזכר להיות בידו לראיה ולזכות, נתנאל בה"ר שמואל צע"ל, מאיר ב"ר מנחם נב"ת.
כו. ואחר שהביא ר' שמואל ב"ר משה שטר קבלת עדות מעיר אייגש חתום מר' נתנאל בה"ר משה ומר' מאיר ב"ר מנחם טען טוען ביונגודא בת ר' יעקב הכהן ואמ' שאותה קבלת עדות אינה עשויה כראוי, מפני שאין בו כי אם שנים חתומים, או מפני דבר אחר, ועוד כי מאותו דבר שהעידו על ר' מרדכי ב"ר מאיר שמסר ר' דוד ב"ר יהודה לאותו השר שהזכיר בשטרו, טען טוען ביונ"גודא הנזכ' שלא ימצא שר' מרדכי מסר ר' דוד הנזכר ביד שום גוי, ואם המצא לא הוציא בו שום דבר בעולם, וממה שנעשה בו מצער גופו מחל מחילת שמים ומחילת בריות ר' דוד ב"ר יהודה ב"ר יצחק לר' מרדכי ב"ר מאיר, ועל זה הביא ר' דוד ב"ר יהודה ב"ר יצחק ואמ' בפנינו שאמת היה כי ביום שבת בא פרש אחד ותפשו והוליכו למגדל מרוייל ולא היה עמו שום יהודי בעולם, אך בעיר היו אומרי' שר' נתנאל בן החכם ר' שמואל ור' מרדכי ב"ר מאיר עשו אותו דבר מפני קטטות ומריבות שהיו בין ר' יצחק ב"ר שמשון ובין מרת בוטינא ושניהם הנז' היו מאותו השר, אך לא הוציא ר' דוד ב"ר יהודה הנז' בזה שום דבר בעולם לא הוא ולא אביו, ומפני אותו הבושת שלקח ביום שבת ומפני צער גופו חלה פניו ר' אבא מרי בה"ר יעקב ור' יצחק ב"ר שלמיה שימחול לר' מרדכי ב"ר מאיר מחילת שמים ומחילת בריות וכן עשה בפניהם זה כמה שנים.
כז. ור' שמואל ב"ר משה תבון השיב על זה, שזה השטר שהוא חתום מר' נתנאל בן החכם ר' שמואל ומר' מאיר ב"ר מנחם אמ' שג' היו באותו מעמד לקבל את העדות וכלם קבלו את העדות, וטוען ביונגודא השיב שאינו מאמין שהיו ג' אחר שאינו חתום בזה השטר, ועוד אמר ר' שמואל בפנינו אפשר שיביא ראיה שר' מרדכי ב"ר מאיר נשבע בשטר התנאי' שעשה עם אחר זולתו ועבר על אותה שבועה... גם ביונגורא מודה שאין לו... לפסול ור' מרדכי ב"ר יקותיאל מאותה שבועה שעשה בעיר אייג"ש. ועוד שאלנו לר' שמואל ב"ר משה הנזכר אם יש לו שום ראיה בעולם לפסול ר' יצחק ב"ר שלמיה ור' מרדכי ב"ר מאיר לבד זה שהזכיר לפנינו, ואמ' שאינו זוכר, על כן גזרנו עליו בקנס מאה לטרי' ריאליש שלא יביא עוד שום ראיה בעולם לפסול ר' יצחק ב"ר שלמיה ור' מרדכי ב"ר מאיר על אותו עדות שהעידו בפנינו, וזה היה בחמישי בשבת תשיעי לחדש טבת כתבנו וחתמנו להיות לנו לראיה ולזכות.
כח. וזאת היא הראיה שהזכיר ר' שמואל ב"ר משה שאמ' שעדין אפשר שיביא ראיה שר' מרדכי ב"ר מאיר נשבע בשטר תנאים שעשה עם אחר זולתו ועבר על אותה שבועה, וזהו, שר' שמשון ב"ר אברהם בא לפנינו בתחלת יום שני ואמר לפנינו שר' מרדכי ב"ר מאיר נשבע אליו שלא יביא עליו שום נזק לא ע"י גוים ולא ע"י ישראל ועבר על אותה שבועה ועשה לי כמה נזקים ע"י גוים, שאמ' בחצר שהוא הורג הגוים ברפאותו, גם מאותם התנאים שאמ' שהיו ביניהם נעשה שטר נצרי ומסרו ביד ר' יעקב בן הנדיב ר' יצחק, ואמ' ר' שמשון הנזכר שר' מרדכי הנז' עבר על כל התנאים הכתובים באותו שטר נצרי, ואחר שהביא ר' שמואל ב"ר משה אלו הדברים בפנינו [טען טוען ביונגור"א שיביא עדים בפנינו] שר' מרדכי ב"ר מאיר בא לפני עדים כשרים קודם שהעיד לפנינו ונחם על כל עונותיו והתודה על כל חטאתיו, וכן העיד בפנינו ר' שם טוב ב"ר יצחק שר' מרדכי הנזכר בא לפניו ולפני אחרים עמו ופתח בחרטה ואמ' עויתי פשעתי כמה פשעים וכמה עונות ומכלם אני שב ומתודה לפני המקום ולפניכם, ושאלנו לו מתי היה ואמ' כי בז' לחדש כסלו של שנת חמשת אלפים... לבריאת עולם, ור' מרדכי ב"ר מאיר העיד עדותו בפנינו בג' ימים לחדש טבת, ואח"כ בא לפנינו ר' שלמה ב"ר יצחק והעיד על תשובות ר' מרדכי ב"ר מאיר בכל אשר העיד ר' שם טוב והעיד גם כן שבאותו יום היה הדבר.
כט. ועוד אמ' טוען ביונגודא הנזכרת, שנתקדשה לר' יצחק ב"ר יצחק אישה בפני ר' שמואל ב"ר משה ולא מיחה ולא ערער באותן קידושין והוציא עדים בפנינו, והנה ר' אבא מרי ב"ר יוסף בא לפנינו והעיד בפנינו שהוא ראה שר' שמואל ב"ר אברהם קידש ביונגודא בת ר' יעקב הכהן בשם ר' יצחק ב"ר יצחק הנזכר, וכן אמ' לה את ביונגודא תהיי מקוד' לר' יצחק ב"ר יצחק בזה הציץ של כסף, ור' שמואל ב"ר אברהם הנזכר הזמין ר' אבא מרי הנזכר ור' יצחק ב"ר שלמה להיות עדים באלו הקידושין וביונ"גוד' קבלם, ור' שמואל ב"ר משה תבון כשקבלם היה באותו מעמד וראה כשקדש ר' שמואל ב"ר אברהם הנזכר ביונגודא הנזכרת בשם ר' יצחק ב"ר יצחק, וכלם אמרו כשקבלה ביונגודא הנזכרת הקידושין מיד ר' שמואל ב"ר אברהם הנז' במזל טוב יהיה, וזה בחדש תשרי של שנית חמשת אלפים וחמש עשרה ליצירה, ואחר שיצא העד הראשון שהוא ר' אבא מרי ב"ר יוסף הנזכר בא ר' יצחק ב"ר שלמה והעיד כמו שהעיד העד הראשון, ובפנינו ב"ד הודה ר' שמואל ב"ר אברהם שהוא היה שליח מר' יצחק ב"ר יצחק לקדש לו ביונ"גודא הנזכרת.
ל. ור' שמואל ב"ר משה בא וטען לפנינו שביונ"גודא הנזכרת נראית גדולה בשנים בצורתה בקומתה ובדעתה, ועוד שהיא הודת שהיא גדולה מבת י"ב בחצר ההגמון כאשר שאלו, ועוד גם כן הודת שהיא גדולה בשנים בשטר נצרי קרוי קונפ"רומיש עשוי לפני השר... או בראשון או בשני, ועוד א"ר שמואל שיש לו אמתלאה שביונגודא הנזכרת היתה גדולה יותר משש עשרה שנה, מפני שהוציאו אגרת ספורין שאמר שהיתה שלוחה מן החכם ר' אנטולי ובה כתוב שמת החכם ר' יעקב הכהן זה שבעה חדשים והניח בת קטנה מחמש שנים, ואנחנו שאלנו לר' שמואל הנזכר מתי באה זאת האגרת, ואמ' שאינו זוכר, ועוד אמ' ר' שמואל שהוא שלח לנא"פול ולמסינ"א לדעת כמה שנים יש לה, והוא גם כן סבור להוציא עדים מזה המקום על גדלותה אך אינו זוכר שמותם, ועוד אמ' שרוצה לפסול העדים שהעידו שביונ"גודא נתקדשה לר' יצחק ב"ר יצחק בפניו, וקבענו לו זמן להביא ראיה על הפסול ההוא שהזכיר ולא בא בזמן ההוא, ואנחנו ב"ד הסכמנו שאם לא יבא אל הזמן אשר קבענו אליו שלא נשמע לו מן היום ההוא והלאה, ומפני שלא בא לזמן אשר קבענו אליו גזרנו עליו בקנס מאה לטרין ריאליש שלא יוציא עוד שום ראיה בעולם לפסול אותה עדות שהעידו שביונגודא נתקדשה בפניו, ועל מה שטען שהוא סבור להוציא מזה המקום עדים על ביונגודא אם היא גדולה אם לאו אך אינו זוכר שמותם, גזרנו עליו שיוציא עדיו מכאן ועד יום ג' הבא עלינו ראשון אם יש לו, ואם אין לו עדים שיאמ' בפנינו שאין לו, כל זה גזרנו עליו בקנס ריאליש י' לטרין, וזה היה ביום ראשון בשנים עשר יום לחדש טבת, ובו ביום הביא לפנינו עד אחד ושמו ר' דוד ב"ר אברהם ואמ' לפנינו שהוא היה בעיר נאפו"ל בפסח של חמשת אלפים ואחת עשרה שנה ליצירה בבית הגבירה מרת בילה וראה ביונגודא בת ר' יעקב הכהן ושאל מי היא ואמרה אליו שהיא היתה בת ר' יעקב הכהן והגבירה הנזכרת אמרה אליו בתי היא, ור' דוד הנזכר שאל אליה הזאת היא הנערה אשר נשתדכה לבן אחיך ר' משה ותאמר הגבירה הנזכרת הן, ועוד שאל אליה כמה שנים יש לה וענתה אליו כי היתה בת עשר או בת אחת עשרה, ואנחנו שאלנו אליו אם היה שם בעת לידתה, ויאמר שלא היה שם עד היום הזה שהזכיר אליו, ועוד שאלנו אליו אם הוא מכירה שזו היא, ויאמר מפי"ש א"ש שהיא זאת, ואח"כ שאלנו לר' שמואל ב"ר משה אם יש לו עוד עדים על ביונ"גודא שהיא גדולה בשנים לבד מזה שהוציא בפנינו, ואמ' שאין לו עוד שום עדים בשום מקום שבעולם לבד אנשי אותם המקומות אשר אמ' לפנינו ששלח לדעת אם היא גדולה בין שהם דרין באותן המקומות בין היו בשאר המדינות ואגרת ספורים שהוציא מן החכם ר' אנטולי, ומזאת העיד ר' אבא ב"ר פשרו ובנו, והוא אומ' שאינם רוצים לבא בעבורו, ואחר שאמ' שאין לו עדים על גדולתה לבד זה שהזכיר בפנינו, ואנחנו גזרנו עליו שמן היום ההוא והלאה לא יוציא שום עדים על גדלותה לבד אלו אשר הזכיר בפנינו, וכל זה גזרנו עליו בקנס מאה לטרי' ריאליש, עוד גזרנו על ר' שמואל ב"ר משה שיביא ר' אבא ב"ר פשרו ובנו למחר שיעידו בפנינו מה שהם יודעים מביונ"גודא כמה שנים יש לה אם יודעי', וגזרנו עליו שיביאם מכאן עד למחר בקנס י' לטרי' ריאליש, וזה היה בשלשה ועשרים לחדש טבת, ובא ר' שמואל ב"ר משה והביא ר' אברהם ב"ר אבא והעיד בפנינו שהוא היה בעיר נפו"ל שנת צ"ט ואמ' שהוא ראה למרת בילה בת אחת נשואה ובת אחרת שאינה נשואה ובת אחרת שהיתה יונקת משדיה אך אינו יודע אם היא ביונגודא אם לאו.
לא. ועוד בא טוען הנתבעת ואמ' שהוא רוצה לפסול ר' מרדכי בר יקותיאל שהלוה ברבית, והביא בפנינו ר' שמואל ב"ר אברהם והעיד שר' מרדכי ב"ר יקותיאל הלוה לו ברבית על משכון ולקח רבית ממנו שתים או ג' פעמים ועדין הרבית בידו, והמלוה היתה זה ג' שנים, ועוד אמ' ר' שמואל הנז' והעיד שר' מרדכי גזל לישראל אחד שנים עשר דינרים ממטבע לבן והוא ראה שר' מרדכי גזל אותם בכח ידו לאותו ישראל ועדיין הגזלה בידו כי זה ד' ימים בקש הנגזל ממנו להשיב לו הגזלה והוא שותק ולא ענה לו שום דבר, ועובר זמן מן הגזלה הזאת יותר מד' שנים, ואחרי כן בא ר' דוד ב"ר יהודה והעיד בפנינו שר' מרדכי ב"ר יקותיאל הלוה לו ברבית כ"ב פשי' כ"ב דינרי' ועדין אותו הרבית בידו וזה היה יותר מחמש שנים, ואחר שיצאו אלו העדים אמ' ר' שמואל הנזכר שהוא רוצה לפסול אותם, ואנחנו קבענו לו זמן שיביא עדיו מכאן ועד יום שלישי לחצי היום, ומאותו זמן קנסנו עליו בקנס מאה לטרי' ריאליש שלא יביא עוד שום עדים לפסול אותם העדים שהוציא טוען הנתבעת, וזה היה ביום החמישי בשלשה ועשרים לחדש טבת.
לב. ואחר כן בא לפנינו ר' מרדכי ב"ר מאיר ואמ' בפנינו שמעולם לא נשבע לר' שמשון הנזכר ולא הזיק לו משום נזק בעולם, ואותו שטר שהוציא עליו ר' שמשון הנזכר אומ' שאינו מאמין אותו, [וראוי] לפסלו בדין זה מפני שאין בו עדי ישראל, ואינו מאמין השטר הזה לא בדיני ישראל ולא בדין זה ולא בדין אחר שיהיה ביד ישראל, ועל זה אמר טוען הנתבעת שאפי' אם ימצא שנשבע ר' מרדכי הנזכר לר' שמשון הנזכר באותו שטר נצרי ועבר על אותה שבועה אינו פוסלו לא לעדות זו ולא לעדות אחרת שיהיה, ועוד אמ' טוען הנתבעת בפנינו שר' שמואל ב"ר משה טרח לזייף והביא לפנינו ר' יצחק ב"ר יוסף, ואנחנו ב"ד לא היינו רוצים לקחת עדותו, והיינו משתקין אותו, ור' שמואל הנז' אמר אלינו והזהירנו מאד לקחת אותו, ואנחנו ב"ד כשראינו רצונם לקחנו עדותו והעיד בפנינו שאדם אחד מכת מרת בילה נדר לו בשמה שיתן לו נ' לטרין אם יעיד שר' שמואל ב"ר משה חלה פניו שיעיד בפני ב"ד שהוא קדש ביונגודא בת ר' יעקב הכהן כמו שהעיד ר' דוד ב"ר אברהם עליו, וביום הששי ארבעה ועשרים לחדש טבת שאלנו לר' שמואל הנז' מאותן עדי קידושין שאמ' שאינו זכור וגם מן השטר שאמ' שנגנב ממנו או אבד (שעדין זוכר אותם העדים או השטר שנגנב ממנו או אבד) אם עדין זוכר אותם העדים, או השטר שנגנב ממנו או אבד אם מצא אותו, ואמ' שעדין אינו זכור אותם העדים, והשטר לא מצא ולא ידע היאך נאבד ממנו, ומשום דתרי או תלת שנין מזדהר איניש בשטריה, וזה עדין אין לו שנה וחצי, על כן גזרנו עליו בקנס מאה זקוקי' של כסף שיזכיר עתה שמותם מיד, מכל אותם העדים שאמ' שראו אותו שטר, גם שמות אותם העדים שאמ' שאינו זוכר אם הוא זוכר, ואם לא יזכרם עתה בשם גזרנו עליו בקנס מאה זקוקי' הנזכרי' שלא יביאם עוד מן היום הזה והלאה ולא יוציא עוד השטר שאמר שנגנב ממנו או אבד בקנס מאה זקוקים הנזכרי' לא בב"ד זה ולא בב"ד אחר לא הוא ולא אחר בעבורו.
לג. אחר כן אמר טוען הנתבעת בפניה ובפנינו ב"ד שכדי שלא (יאשימנה) [נאשימנה] על השבועה שאומרים שנשבעה בקונפ"רימש שהיתה גדולה בשנים ואח"כ אמרה בפנינו שהיא קטנה, היא אומרת עתה, שבעת שנעשה הקונפרימ"ש היתה סבורה להיות גדולה באמת אך אחר שבאת בב"ד באו לה עדים ואמרו לה שהיתה קטנה בשנים, ועל פי דבריהם טענה בב"ד, אבל אינה צריכה, וכל זמן שתהיה צריכה להביא ראיה על קטנותה הסכמנו אנחנו ב"ד שיהיו כל כחותיה וכל ראיותיה שיש לה היום על הקטנות קיימין בין בב"ד זה בין בב"ד אחר.
זה כתב החכם הגדול ר' שמואל ב"ר יוסף בן הרב ר' שלמה זצ"ל. הנה אנחנו חתומי מטה נזקקין על אודות האשה ביונגורא אשר יצאו עסקין כי בא ר' שמואל ואמ' שקדשה בעודה קטנה מדעתה ומדעת אמה וקרוביה ואותם קדושין גדלו בהדה ולא מיאנה, ועוד טעם שקדשה פעם שנייה בפני עדים ונכתב ונחתם שטר על אותם קדושין ואבד אותו שטר, ולא הוציא עדים לא על הראשונים ולא על השניים, וטען כי רבים מבני אדם ראו אותו שטר שהיה בידו שנאבד, וטען עוד שקדשה פעם ג' בפני עדים, וכך אמ' בפעם השלישית הרי את ארוסתי כבר ועוד תהיה ארוסתי בזה, ועל אלו הקדושין האחרונים הוציא שטר קבלת עדות בפני ב"ד, כמו שכתוב בטענות שבאו לפנינו חתומות מב"ד שבררו להם במרשי"ליא, ואנחנו חתומי מטה עמדנו על כל הטענות ועל כל העדים המעידים על הקדושין ועל העדים שבאו לפסול אחד מעידי קדושין, והכרנו והתבוננו על כל הטענות של ר' שמואל וראינו שטענותיו הבל הבלים, ומכות פרוצים נגעו בו שנתן עיניו בנכסיה להיות תופס את דמיה, ועל זה ועל כיוצא בזה אמרו רבותינו [שבועות ל' ע"ב] מנין שאם אתה יודע בדין שהוא מרומה שלא יאמ' אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר עדים ת"ל מדבר שקר תרחק, ועוד אז"ל [סנהדרין ל"ב ע"ב] דבדין מרומה בדיני ממונות בעינן דרישה וחקירה, כמו שפסק הגאון בהלכותיו.
ואמרו רבותינו במס' יבמות [קכ"ב ע"ב] אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ור' עקיבא אומ' בודקי' עדי נשים בדרישה וחקירה, ואמרי' התם קא מפלגי בדר' חנינא כו' עד כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא, כדאי' התם, ושמעינן מינה דכל היכא דבדיני ממונות בעינן דרישה וחקירה בדין מרומה בדכוותא בעדות אשה בעינן דרישה וחקירה, כגון הכא דאיכא רמאות, ואע"ג דקי"ל [גיטין פ"ט ע"ב] דאשת איש מתסרא בקלא בעלמא בקידושין, כי מוכחא (מתירים) מילתא דאיכא ודאי רמאות בעינן דרישה וחקירה, ולא שאני לן בין אסורא לממונא, ובקלא נמי אמרי' [יבמות כ"ה ע"א] היכא דאיכא אויבים דמפקי לקלא קלא לאו מילתא, ואפי' תימא דאע"ג דאיכא רמאות לא גריעי עדים מקלא בעלמ' דחיישי' לקלא, בהאי עובדא דשקלי' וטרינן הרי לא יצאו העדים אלא לאחר קידושין וקי"ל [גיטין פ"ט ע"ב] דקלא דבתר נישואין לא חיישינן, והני עדים שהעידו בקידושין לא עדיפי מקלא, הילכך השתא דאתי להכי דבעינן דרישה וחקירה היכא דאיכא רמאות, אי' לן למימרא בהאי עובדא דשקלינן וטרינן עלה, דעדות שקבלו הב"ד בקדושין האחרונים לא כלום הוא ולא מהנו כלל לאסרה, שהרי אמרו אין אנו יודעים באי זה יום ובכמה בחדש, וקי"ל [סנהדרין מ' ע"א] בחקירות אחד אומ' איני יודע עדותן בטלה, ועוד שאלו העדים הרי חזרו בהם מאותה עדות שהעידו בב"ד ונשבעו שלא ראו בקידושיה כל עקר, ועדים שהעידו ולא נחקרו עדותן בטלה ויכולין לחזור בהם, והרי חזרו בהם קודם שהעידו באחרונה לפני ב"ד הנבררין, ואם לחשך אדם לומ' מנין לנו לומ' שעדים שהעידו באשה שלא בפני ב"ד ובעדות איסורא, כגון ראינו שנתקדשה או ראינו בריאה שנקבה ושנקב קרום של מוח והעידו שלא בפני ב"ד שיכולין לחזור בהם בעדותן, הואיל ועשו אותה האשה חתיכה דאיסורא מאחר שאין האיסורין תלויין בב"ד, נשיב ונאמר בהא ודאי ליכא לספוקי שהרי דבר זה מבואר בירוש' פ' האשה שנתארמלה [כתובות פ"ב ה"ג] ובריתות בכתובות [תוספתא פ"ב ה"א] ובמס' סנהדרין בברייתות [תוספתא פ"ו ה"ו], העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לאיסור בין להיתר בין לקרב בין לרחק בין לזכות בין לחובה עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו אין נאמנין כללו של דבר עדים שהעידו בב"ד לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתר לפטור ולחובה עד שלא נחקרה עדותן אמרו מבדין אנו נאמנים, הא למדת אפי' באיסורין עדות דחוץ לב"ד לא כלום הוא וחוזרין ומגידין ויכולין לומ' שקר העדנו.
ועוד דבדין מרומה כזה דודאי איכא רמאות כדבעי' למימ' לקמן לא היה להם לב"ד לקבל עדות שלא בפני בעל דין אפי' באיסורא, ואפי' למ"ד דהיכא דקבלו עדות שלא בפני בעל דין דמהני בדיעבד, היכן דהדין מרומה לא מהני כלל, ויכולין בהם העדים לחזור מעדותן, ועדי הקדושין הרי חזר אחד מן העדים וכך אנו אומרי' דכל ב"ד שטעו בקבלת עדות אותה קבלה לאו כלום הוא, וגדולה מזו מצאנו בב"ד שטעו במקצת אע"פ שעשו מעשיהם כהוגן כל מה שנעשה בטל ולאו כלום הוא, והיינו הא דפרק הנושא [כתובות ק"ד ע"ב] דאמרי', אחזי לי אדרכתיך חזא דלא כתוב בה ואשתמודענא דהני נכסי דמיתנא אינון, ואמרי' עלה אדרכתא לאו שפיר כתיבא, וכתב רש"י דאיהי לא תפסה אלא מנכסי המת שמא אדרכתא ופירי דאכיל לאו שלא כדין שפיר אכל ואיכא למשמע אע"ג דליכא פסידא במאי דעביד ביה דינא הוא וטעו מה שעשו לא כלום הוא ע"כ, הילכך הני ב"ד דטעו קבלת עדותן מתי היה קבלת עדותן, דמאחר דקי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, היה להם לב"ד לכתוב זמן בקבלת עדותן, שלא יהיו יכולין לחזור בהם מעדותן, ולחוש עוד שכבר העידו בפני אחרים וחוזרין ומגידין עכשו, וראיה לדבר שצריכין לכתוב זמן בקבלת עדותן מן הירוש' (ב"מ) [גיטין] פ' אחרון [ה"ז], צריכין הדיינין לכתוב אישרנוהו במעמד פלו' מעתה אפי' באי זה יום ובאי זה שעה גזר דין נפק מקמי רב ולא כתוב כן, ע"כ, הרי אתה מוצא שאפי' בקיום שטרות משום צד הזמה איכא פלוגתא בירוש' שצריכין ב"ד לדקדק בקיומן, הילכך שמעי', דאע"ג דבקיום שטרות לא צריך לדקדק כולי האי, בקבלת עדים של דין מרומה צריך חקירה ודרישה צריך לכתוב משום חששא דפרישא, ואע"ג דעדים שלא כתבו זמן לא מפסילי עדותן, בי דינא מחוייבי' לכתוב זמן.
ועוד יש לנו לומ' דאין לנו לסמוך בעדות שקבלו הב"ד בקידושין אלו, שהרי העדים עמי הארץ ואין יודעין לקרות אפי' פ' אחד, וקי"ל דאין מקבלין עדות כדאי' בפס'[חים] (מ"ט ע"ב), וכי תימא הא אמרי' [חגיגה כ"ב ע"א] כמאן מקבלין האידנא סהדותא מעם הארץ כו', הא תרצה הגאון דבחשוד אין מקבלין, והאי עובדא דשקלי' וטרינן עלה נפסל אחד מן העדים מחמת רבית וגזלנות, ורבית וגזלנות פסולא דאוריתא היא ולא צריך הכרזה, [ואפילו] למאן דאמ' דרבית כפסולא דרבנן חשיב ליה הואיל דמדעת (חשיב) יהיב לענין הענין באיסורין ליכא חלוק בין פסולא דרבנן לפסולא דאוריתא ופסול הוא בלא הכרזה דמעשה דעבד איסורא אפסיל, ועוד דכיון דחשוד באיסורא דרבנן אין מקבלין ממנו עדות ולא בעינן ביה הכרזה וכ"ש בדין מרומה, ומדברי הגאון משמע דלעם הארץ כשהוא חשוד בחשד' בעלמ' אפסל ולא בעינן לאפסולי עדות מעליא לאפסולי, דהא אוקי גאון הא דמס' פסחים בחשוד, ואלו איכא עדים גמורי' דאסהידו עליה דחשיד בגניבה וגזילה מאי אריא עם הארץ אפי' אינו עם הארץ מפסיל, והגאון ז"ל כתב בתשובה דהמקדש בפסולי עדות דרבנן דאין חוששין לקדושיו, [אע"פ שיש חולקין עליו ורב אחא כתב דחוששין לקידושיו], הכי מבואר בספר הרב ברצלוני בהלכות פסולי העדות בשם רבי' האיי ובשם מר יהודאי גאון דווקא בששניהם מודים והוברר הדבר שנתקדשה אלא שעדים פסולים הם מדרבנן ואינם פסולין מדאוריתא, אבל היכא שהיא מכחשת ואומרת לא נתקדשתי אפי' בפסולי דרבנן אינה מקודשת ואינה צריכא גט, ואפי' איכא עד אחד כשר בהדי עד פסול דרבנן אין חוששין לקדושיו, כך כתב בהדיא בספר הדיינין בהלכות פסולי העדות, וראויים הם רבי' האיי גאון ומר יהודאי לסמוך בהם בין בדין מרומה בין בדין שאינו מרומה.
ואי אמרת ממאי דבדין מרומה הוא ואיכא רמאות בהאי עובדא, איברא איכא רמאות וליכא לספוקי כלל דודאי איכא רמאות, שהרי הנערה הזאת ואמה בת אצילים גדולים ובעלת נכסים גדולים, גם המערער בן גדולים וחכמי', ואיך נהגו זלזול בעצמם לעשות בפני פחותי הזמן ועמי הארץ, ואין לך עשירה ראויה לירש בנכסים מרובים שלא יצאו עליה קול בקידושיה או קרוביה או קרובי המקדשה וזה לא הוציא קול עליה וערער עליה (על) [עד] מות אחיה, ועוד לפי טענת ר' שמואל המערער הרי עמדה מקודשת אצלו יותר מעשר שנים בין ימי קטנותה וימי גדלותה, והיאך אפשר שלא יצאו על הנערה קול קדושין עד מות אחיה, והמערער איך לא הוציא קול עליה, ועוד המערער הלה איך שתק בשעה שקדשה ר' יצחק ועשה סעודת אירוסין בפניו ובפני ר' משה אביו, והיאך מצינו איש שמקדשין אשתו בפניו או שהוא בעיר ושותק, ועוד איך לא יצא קול על שני מיני קידושין הראשוני' שקדשה, וקדושין אחרונים איך נעלמו ונסתרו עד מות אחי הנערה, ועוד הב"ד שקבלו העדות אחר שקדשה ר' יצחק ועשה סעודת אירוסין איך לא פרסמו קבלת עדותם בשעה שקבלו העדות ועוד אחרי שנתקבל העדות איך לא נתפרסם כל עיקר, ועוד כי לולא מוראת הקנסות ששמו עליהם הב"ד הנבררין עדין לא יודע איך היה המעשה ולא נודעו שמות העדים והב"ד כי במטמוניות היו עושין מעשיהם, הרי נראה לעינים כי עידי שקר הם, ודמיא להא דאמרי' [כתובות ט"ז ע"ב] אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתו עדים מאי הוי סהדי שקרי נינהו, ודאי בעובדא דשקלי' וטרי' אי איתא דקושטא הוה קלא הוה ביה, ואע"ג דאמרי' [שם כ"ג ע"א] איכא איניש דמקדש בצנעא, הכי קאמ' דמקדשי בצנעא ולא מגלו מילתא לאותן ששרויין בחצר בשעת הקידושין אבל לאחר מכן מודיעין ומפרסמין, שאי אפשר שתעמוד הנערה מקודשת ימים מרובים ולא יתפרסם הענין, ועוד שהרי טען ר' שמואל שהרבה אנשים ידעו שני מיני הקדושין הראשונים וכלם מתו, וטען עוד ששטר היה לו שנתקדשה ואבד אותו שטר, ואמ' שהרבה אנשים ראו אותו בידו, ואין קול ואין עונה קשב להעיד בדבר, ואשכחן כי האי גוונא במס' גטין [נ"ד ע"ב] כגון דאשכחיה ולא אמר ליה ולבתר כן אשכחיה ואמ' ליה דאמרי' התם דאינו נאמן, כללו של דבר כיון דבודאי בהא מילתא איכא רמאות וקי"ל דבדין מרומה בעינן דרישה וחקירה, עדותן שהעידו לא עדיף מקלא וקי"ל דקלא דבתר אירוסין לא חיישינן, והני סהדי דאסהידו בהאי עובדא כלהו בתר קדושין הוו, וכי עיינת ביה שפיר היכא דאיכא רמאות היכא דלא עביד דרישה וחקירה אפי' קלי דקמי אירוסין לא חשיבי.
ועוד יש טעם נכון להתיר הנערה שהרי היא טוענת (שהיא) [שהיתה] קטנה, ולא נתברר אם יצאה מכלל קטנותה, ויש לנו להעמידה בחזקתה עד שיודע בעדים שהיתה גדולה בהאי שעתה שטוען ר' שמואל שקדשה, ואפי' היא גדולה עכשו, דכיון שיש זמן גדול בשנים בין היום לזמן הקידושין שהעידו העדים לית לן למימ' מדהשתא גדולה [היתה נמי גדולה] בשעת קידושין, הואיל וודאי בכל יום ויום מתרבה בשנים ואין לנו להוציאה מחזקת קטנות שהיתה עד שיודע גדלותה, מאחר שנשאת לא מפקי' לה מגברה, ואע"פ שאמרה בערכאות זה כמה ימים שהיא גדולה, אין בכך כלום, ומעשים בכל יום ביתומים קטנים שנשבעי' כי בני עשרים שנה הם למען שיהיו דבריהם ותרעומיהם נשמעים בערכאות כדי שלא יהיו צריכים לאפטרופוס, הילכך הודאות שעשתה בערכאות שלא בב"ד לא מעלה ולא מוריד, ואע"פ שנשבעה בערכאותן, דהא קי"ל [נדרים כ"ז ע"ב] דנודרין להרגין כו', ועוד יכולה היא לומ' סבורה הייתי שאני גדולה ונתברר לי הדבר שעדין קטנה אני, והוי יודע דהא דקאמרי' [נדה מ"ח ע"ב] נאמנת אשה לומ' גדולה (אני) שלא תמאן, אעדות הנשים שבודקין אותם קאי, דקתני דנבדקת על פי נשים, ולא לאשה עצמה, דהיא בחזקת קטנה עומדת ועדות דקטן לאו מששא אית ביה אם לא יתבאר שיצא מכלל קטנות, ובעדות נשים גדולות איירי בריתא דליכא לספוקי בגדלותן, דייקא נמי דקתני היא גדולה היא קטנה, ולא קתני גדולה אני קטנה אני, ועוד אני אומ' דאפי' משכחת מה דמפרשנא [א]אשה עצמה קאי דנאמנת היא לומ' גדולה אני, נראין הדברים דמהבאת שתי שערות קאמ' דנאמנת היא לומר הבאתי שתי שערות דהא מקם קאי לה בגווה דודאי ידעה אם לא הביאה אם הביאה, אבל במספר שנותיה אינה נאמנת דהא לא קים לה בגוה, ואע"ג דאמרי' גדולה אני בשנים, יכולה לחזור ולומ' סבורה הייתי שאני גדולה ונתברר לי עכשו שקטנה אני, ולא נעשת חתיכת איסור בהוצאת פיה, דהואיל דנשים אין נאמנות בעדות שנים היא עצמה אינה נאמנת בעדות שנים שלה כל זמן שיש לספק בקטנותה ובגדלותה, הילכך דעתנו לומר בקידושין אלו שאין כאן בית מיחוש, ולדברי ר' שמואל המערער אין לחוש ואינה צריכה גט כלל, ואם יעלה על לב איש לומ' שצריכה גט לא נראין לנו דבריו, ועוד אני אומר דאפי' את"ל שצריכה גט, שורת הדין היא שהיא מותרת לר' יצחק אם יתן לה המערער גט, ולא שייך בהא לומ' תצא מזה ומזה, אע"ג דנשאה ר' יצחק אע"ג דלא בעל, דהא דאמרי' [יבמות פ"א ע"א] נשאת דעבדא איסור קנסו רבנן, דווקא נשאת ובעל, אבל בשנשאת ולא בעל לא מתסר' כיון דלא עבדא איסורא בהדיה, ולא אמרי' בהא הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה בכה"ג (אלא) היכא דאיכא איסורא בהאי ביאה, ויש לנו קצת ראיה דבביאה דאסורא לא אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה מדאמרי' ביבמות [ק"ט ע"ב], קטנה שלא מאנה ועמדה ונשאת רב אמ' אינה צריכה גט, וטעמיה משום דבעל הראשון משהגדילה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולאו אדעתא דקידושין ראשונים בועל אלא לשם קדושין הוא בעל עכשו, ומדקתני אינה צריכה גט משני ולא קתני אסורה לראשון, (ואע"ג דאיכא לדחות האי ראיה), ש"מ דלראשון מותרת ולא אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ונבעלה לפני שנשאה ותהא אסורה לראשון, ואע"ג דאיכא לדחות האי ראיה דנשאת קתני היינו קדושין לחודיהו ולא נשואין ממש, אנן לאו אשנויי דחיקי נסמוך, דמדקתני נשאת איכא למידק דאפי' בנשואין, ובשלא בעל השני ואינה צריכה הימנו [גט] ומותרת לראשון ולא אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה הואיל ואיכא איסורא אבעילה, מיהו בעובדא דשקלינן וטרינן עלה דעתנו נוטה דאינה צריכה גט כל עקר מכל הטעמים שביארנו.
ועוד אנו אומרי' ואין לפקפק, דהא דאמ' רב המנונא אשה שאמרה לפני בעלה נאמנת, באמת אפי' לכתחלה קאמ', והכי מוכח פ' התקבל [גיטין ס"ד ע"ב], ולא שני לן בין ארוסה לנשואה, דאפי' בארוסין גרידא אמרי' חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כדמוכח בהדיא בפ' המגרש [שם פ"ט ע"ב], והאומר דליתא לדרב המנונא, אין בדבריו כלום, דודאי הלכתא כרב המנונא, והראב"ד שכתב דמילתא דרב המנונא לא נאמרה להנשא לכתחלה, אין לסמוך עליו בזה, וכבודו יהא מונח במקומו, מיהו יש מפקפקים ואומרי' כיון דהיאך דבעל שאמ' גרשתי את אשתי נאמן ואמרי' חוש לה [ב"ב קל"ה ע"א] ואע"ג דאיכא מגו שיש בידו לגרש, כ"ש באשה שאמרה גרשתני דליכא מגו שיש לנו לומ' חוש לה ולא תנשא לכתחלה, וכן כתב הר"ש, אפי' הכי בעובדא דאיירי' כיון דנשאת אית לן למימ' דלא ניחוש כלל, וילפי', דהא דאמרי' בעל שאמ' גרשתי נאמן ואמרי חוש לה, ביושבת תחתיו, דומיא דהך בקתא דחזיא לכהונה, אי נמי דהואיל דאמרי' בעלמ' [סנהדרין כ"ב ע"א] בא וראה כמה קשין גרושין, הילכך לא אלים האי מגו דעלמא.
ולא חיישינן למאן דקטעין הא איכא עדים בנפול דיודעין שהיא גדולה, והך דאמרי' בפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ה ע"א] אם הקלנו בשבויה נקל באשת איש, וחיישי' לחששא דהא עדים באודית, ואיכא עדים במדינת הים, לא קשיא דהאי דמס' קידושין [י"ב ע"ב] דקדשה באבנא דכוחלא דמקמי קדושין, [לא] דמיא לגמרי דהא ודאי נתקדשה אלא שלא היו יודעין אי הוה בהאי שעתה דקדשה שוה פרוטה, ורבנן דמדרשא נמי מפרשי הך דמס' קידושין והא דבפ' יש נוחלין דנפקא הכא קלא בההוא חששא (או) שיש עדים כאן וכאן, בהך דפ' יש נוחלין שאומרי' דבמדינת הים איכא עדים דאית ליה אחי וידעי, בהך דמס' קדושין דבההוא שעתא הוה שוה פרוטה, אבל בעובדא דשקלינן וטרי' ביה המערער לא יצא כל עיקר אלא לאחר שנתקדשה קדושין גמורי', ולא עוד אלא לאחר זמן מרובה שמת אחי הנערה, ועוד שטענותיהן מוכיחות כי הכל הבל הבלים, ועוד שאנו מתירין הנערה משום דרב המנונא בלבד, ומטעמי' רבים אנו באים להתירה בלא גט כמו שבארנו.
ועל מה שטען ר' שמואל שהרבה אנשים ראו אותו שטר קידושין שנאבד והיה חתום בעדים, אין לחוש בטענה זו אפי' אם יבאו עדים ויעידו שראו אותו בידו, ולא יטעה אדם דריש לקיש דאמ' [כתובות י"ח ע"ב] עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, לפי שכך דעתנו נוטה וכך קבלה בידינו שלא נאמרה מימרא דריש לקיש אלא בשטר שיש עדים שהוא כתב ידו או שהיה יוצא ממקום אחר אמרי' דהיכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לענין דאין חוזרין ומגידין לבטל עדותן ואם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר וליכא מאן דמערער בטענת בריא בהא נמי אמרי' מדאורייתא נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ומדרבנן דבעי' קיום בהא, אבל בשטר שיש ערער והמערער עומד וצווח וטוען בטענת בריא ששטר ההוא מזוייף לא אמרי' מדאוריתא נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, אלא ודאי מדאוריתא בהא בעינן קיום, שאם אין אתה אומר כן ארץ נתנה ביד רשע לטול בנותינו ולתת חרב ביד פריצי הדור לרדות אותנו בתוך בתינו לכתוב ולחתום אשר יחפצו ויאמרו, וכן אצלנו כתוב בתוספות, וזה לשון התוספתא הא דאמרי' עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד [היינו היכא דליכא ערער אבל במקום דאיכא ערער לא אמרינן נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד] כן הוא עיקר בסיני, ע"כ לשון התוספתא (התוספתה).
ויש טעמים אחרים שהחזיקו בהם חכמים גדולים מגדולי הדור ואני נסכם עמהם, על לשון הקדושין שאמ' המערער הרי את ארוסתי כבר ועוד תהיה ארוסתי בזה שאין בזה קידושין, לפי שאין קידושין תופסין על קידושין והשניים אינם כלל, ועוד שאינו אלא כמתפיס קדושין אחרונים בקידושין ראשונים, וכיון דראשונים לית בהו מששא אחרונים ליתנהו, (דאיהו) [דאיהי] אדעתא דקידושין ראשונים שקלא, וכבר האריכו בזה החכמים הגדולים במה שכתבו, וסברתם קרובה למי שמודה על האמת.
ועל טענת גרשני ופשטה ידה וקבלה קדושין, לא עשיתי ממנה בנין אב ולא הארכתי בה לסמוך עליה, משום דנראה דטענתא אגמרוהו ושקר' אלפוה, וכשם שקדושי המערער דברי שקר הם כך טענת גרשתני דברי שקר הם. ומצאתי בספר ויקרא בתורת כהנים בפ' נשיא [פרשתא ה' פרק ז'] כיוצא בזה דהיכא דאיכא רגלים לדבר לא מקבלינן טענה כי האי, וה"ג א"ר מאיר אם מתחלה אמ' מזיד אני שומעין לו אבל אם היה דן עמהם כל היום ובאחרונה אמ' מזיד אני אין שומעין לו כיוצא בו א"ר מאיר אמרו לו נזיר אתה ואמ' תנאי היה בלבי שומעין לו אבל אם מיגען כל היום ובאחרונה אמ' תנאי היה בלבי אין שומעין לו, וכי מעיינת שפיר איכא לדמות טענת גרשתני שטוענת עכשו להא דנזירות, ומצאתי בספר יחוס שאר בשר לרב ברצלוני בסוף הלכות גיטין תשובה לגאון ר' יצחק אלפסי ז"ל בענין זה, נשאלתי אשה שפשעה בבעלה ונשאת ואח"כ בא בעלה וערער ואמ' לא גרשתיה והיא טענה לא קבל אבי ממך קדושין אלא קנין דברים בלבד היה בינו לבינך ואני לא נשאתי לך ובאו עדים שנשאת ותחתיו היתה וחזרה היא וטענה כבר גרשתני ונתת לי גט ואבד, אין בדבריה כלום, שהרי הוחזקה כפרנית שכבר אמרה לא היה בינינו אלא קנין דברים בלבד כמי שאמרה לא נתת לי גט דמי דכל האומרת לא נתקדשתי אינה נוטלת גט ועכשו שחזרה ואמרה גרשתני אינה נאמנת, ומוציאין אותה מתחת בעלה ואין לה כתובה ולא פירות ולא בלאות, ואין משגיחין על אמתלאה שנתנה, שאם אתה אומ' כך כל מי שהוא כפרן יתן אמתלאה לדבריו ויצא מידי כפרנות. וידעתי כי כל בעלי תושיה מבני עליה ומרי חטייא יענו ויאמרו כי דברינו סלת נקיה ויפה דן וזיכה עם יתר גדולי הדור. שמואל ב"ר יוסף ב"ר שלמיה מכתם.
עוד מצאתי לרבי' האיי גאון בספר הרב ברצלוני על אודות קדושי' שעשה אחד בבית המשתאות לקדש נערה אחת והעידו בקידושין פסולי עדות בפסולא דרבנן בפסולי קורבא והנערה מכחשת העדים, והשיב שהמקדש בפסולא דרבנן אפי' בעד אחד כשר כיון שהיא מכחשת אותם אינם קדושין כלל כמו שכתבתי לעיל, אבל אם היתה מודה בקידושין חוששין בקדושין בפסו' עדות דרבנן, ושלח להם, בכורסאן זה כמה שנים היה מנהג לקדש בטבעת בבית המשתאות וכיוצא בו ורבו טענות וכפירות בקידושין, ועמד ותקן להם מרנא ורבנא ר' יהודה זקננו שלא יקדשו אלא כסדר בבל בכתובה וחתימת עדים וברכת אירוסין, וכל שאינו כסדר הזה תקן להם שאין חוששין בקידושין, כדאמרי' [כתובות ג' ע"א] כל המקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, ואף אתם ראוי לכם לתקן כזה, ושתסתלק מביניכם מנהג כזה ע"כ, ועל כי פסו חכמינו ונערבו גדולי הדור בעלי תורה אשר תורתם תורת אמת היתה וסלת נקיה היה ראוי לתקן כזה לפי הדור אשר פורצים פרץ על פני פרץ ותכס עליהם הארץ.
